Nazir
Daf 36b
משנה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וּבֵית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים וְהַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק וּרְבִיעִית דָּם וָאֹהֶל וְרוֹבַע עֲצָמוֹת וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת וִימֵי סְפוֹרוֹ וִימֵי גָמְרוֹ עַל אֵילוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין הִתְחִיל מוֹנֶה מִיָּד וְקָרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּירוֹ שֶׁלַּמְּצוֹרָע הֲרֵי אֵילּוּ עוֹלִין לוֹ.
Traduction
Au contraire, pour la toiture composée de branchages (245)S'il se trouve au-dessous du fragment de mort, et le Nazir ignore s'il a passé auprès, ou non., ou pour les brèches des murs (246)Doute analogue sur la présence d'une impureté., ou le champ de division (comprenant des os de morts, ou aux pays païens, ou le couvercle, ou les côtés, ou un quart de mesure de sang, ou une tente couvrant la même quantité impure, ou les vases ayant touché le mort, ou pour le temps du compte (les 7 jours après la guérison d’une lèpre), ou ceux de l’achèvement (pour le même mal), en aucun de ces cas le Nazir ne se rase, ni se fait asperger les 3e et 7e jours, ni annule les jours précédents de la période d’abstinence. Il recommence aussitôt après à compter la période, sans avoir à offrir le sacrifice de pureté. En vérité, il est dit: les jours d’observance pour gonorrhée d’homme ou de femme, ainsi que ceux pendant lesquels le lépreux sera enfermé, comptent dans le nombre exigible pour un Naziréat.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה ויש כזית מן המת תחת אחד מהן ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:
והפרעות. אבנים או עצים הבולטים מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן:
ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את העצמות:
וארץ העמים. אם נזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים:
והגולל. כסוי הארון:
והדופק. הארון עצמו שהכסוי דופק עליו:
ורביעית דם. אפילו על מגעו ועל משאו אין הנזיר מגלח עליו:
ואהל ורובע עצמות. אם האהיל על רובע הקב עצמות המת אינו מגלח עד שיאהיל על חצי קב אבל על מגעו ועל משאו של רובע עצמות מגלח ואפילו הם נימוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:
וכלים הנוגעים במת. שהם מטמאים כמת עצמו והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:
וימי ספירו וימי גמרו. של מצורע ימי גמרו ימי חלוטו וימי ספירו לאחר שנטהר מצרעתו סופר שבעה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:
על אילו אין הנזיר מגלח. על כל הני דחשיב במתני':
ומזה בשלישי ובשביעי. הא לא קאי אימי ספירו וימי גמרו דלא שייך בהו הזאה:
ואינו סותר את הקודמים והתחיל ומונה מיד. כל אלו שאמרנו אין עולין לו לימי הנזירות ואינם סותרין אלא אם נטמא בטומאת מת אחר שהיזה שלישי ושביעי ויטהר ואם נצטרע אחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו משלים נזירותו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא:
וקרבן אין לו. אינו מביא קרבן טומאה על אלו הטומאות:
באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:
וימי הסגירו של מצורע. שנאמר בו והסגיר את הנגע שבעת ימים עולין לו למנין ימי הנזירות ואצ''ל שאין סותרין את הקודמין:
הלכה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת כול'. בֵּנְתַייִם מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּיינְתַיִים לְהָקֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּנְתַיִים לְהַחֲמִיר. מָהוּ בֵּינְתַיִים. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כְּרָאוּי. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. מְנַיִין עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְייָא אוֹ בְעֶצֶם אָדָם. הָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ כִּשְׂעוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה. תַּנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. בַּחֲלַל. כָּל שֶׁהוּא חֲלַל. בַּחֲלַל. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כְּרָאוּי.
Traduction
Dans quel sens faut-il expliquer la déduction contradictoire (énoncée après) à tirer de la présente Mishna et de celle qui la précède? Selon R. Yohanan, on adoptera à cet égard l’opinion la moins grave; selon R. Simon b. Lakish au contraire, on adoptera la mesure la plus sévère. On applique une telle déduction au cas où le Nazir se trouve en présence d’un membre détaché, soit d’un mort, soit d’un vivant, sur lequel il n’y a pas de la chair en quantité notable (dont la présente Mishna ne parle pas, tandis que la précédente le cite, si la quantité est suffisante comme cause de rupture d’une période d’abstinence): selon R. Yohanan, de ce que précédemment la présence d’un membre couvert de chair suffisante constitue l’interdit, celui-ci n’existe pas en cas de chair insuffisante; selon Resh Lakish, comme le cas de chair insuffisante n’est pas énoncé ici à titre de cas permis, on déclare que c’est aussi une cause d’interdit pour le Nazir. R. Yossé objecta à ce dernier: on sait, pour l’ossement, qu’il propage l’impureté s’il a au moins la grandeur d’un grain d’orge, par déduction de l’expression biblique (Nb 19, 16): ou à l’os d’un homme; comment donc se fait-il que d’ordinaire on adopte comme mesure minium le grain d’orge, tandis qu’ici tu prétends qu’une quantité même moindre peut entraîner l’impureté? C’est que, dit R. Samuel b. Abdima, ce même verset a aussi le terme ''ou à un cadavre'', terme général applicable à une parcelle quelconque, par exemple, le membre détaché, soit d’un mort, soit d’un vivant, qui n’est pas revêtu d’une quantité notable de chair.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בנתיים מהו. כדמפרש לה לקמיה דבנתים הוי אבר שאין עליו בשר כראוי ומשום דבמתני' דלעיל קתני אבר שיש עליו בשר כראוי הנזיר מגלח עליו ובהאי מתני' דקחשיב דברים שאין הנזיר מגלח עליהן ולא חשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדייהו והיינו דקבעי בנתיים של דיוקא דרישא וסיפא מהו:
בנתיים להקל. דס''ל דיוקא דרישא דמתני' דוקא דאין מגלח אלא על אבר שיש עליו בשר כראוי אבל אם אין עליו בשר כראוי לא ומיירי בשנידוק ואין בו עצם כשעורה שלם דאפילו על מגעו ועל משאו אינו מגלח דאי לאו הכי תיפוק ליה משום עצם כשעורה דמיהת מגלח על מגעו ועל משאו:
בנתיים להחמיר. דס''ל דהך מתני' דוקא ומדלא קחשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדי הנך דאין הנזיר מגלח עליהן ש''מ דהנזיר מגלח עליו ועל מגעו ועל משאו אע''פ שאין בו עצם כשעורה. רבי יוסי בעי. על הא דר''ל וכי מנין לעצם כשעורה לאו מן הדין קרייא או בעצם אדם ודרשו מיניה לעצם כשעורה הכא את עבד לה כשעורה דוקא והכא באבר שאין עליו בשר כראוי דנמי עצם מיקרי ואת עבד לה אפילו פחות מכשעורה שיהא מטמא:
תני רבי שמואל. דרחמנא רבייה דכתיב בהאי קרא או בחלל כל שהוא חלל ואפי' אין עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה מטמא במגע:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת תּוֹרָה הֵן אֵצֶל תְּרוּמָה וְאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אִם לִשְׂרוֹף. אֲפִילוּ עַל סְפֵק דִּבְרֵיהֶן שׂוֹרְפִין. אִם לִלְקוֹת. תַּנֵּי רִבִּי צַיידָנָייָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וּפְלִיג עַל רִבִּי יִרְמְיָה. כָּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַייָבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
R. Yohanan dit: bien que l’impureté provenant ''d’une toiture de branchage'', ou ''de la brèche d’un mur'' constitue légalement l’interdit au point que le cohen atteint de ce contact ne pourra pas manger d’oblation (247)Cf. J., Shevuot 2, 2., elle ne fait pas interrompre une période de Naziréat. R. Jérémie objecta: A quel point de vue la dite impureté est-elle un interdit légal pour l’oblation? IL ne saurait s’agir de brûler cette dernière, puisque la combustion est obligatoire même en cas d’impureté douteuse, par ordre rabbinique? C’est qu’il s’agit de la pénalité des coups de lanière à encourir au cas où le cohen aurait consommé en cet état. R. Yossé de Sidon a énoncé devant R. Jérémie l’enseignement suivant (248)''Cf. ci-après, 4, fin; Siffra sur (Lv 12.'', qui est en opposition avec l’avis de ce rabbin (et n’implique pas la dite pénalité): Pour toute impureté provenant du contact d’un mort, dont la présence cause la rupture du Naziréat, on est condamnable en entrant dans cet état au Temple; mais si la dite impureté (moins grave) n’a pas la même conséquence de rupture, elle ne provoque pas de culpabilité à l’égard de celui qui entre au Temple en cet état.
Pnei Moshe non traduit
תורה הן אצל תרומה. מן התורה הן לטמא את התרומה ואפ''ה אין הנזיר מגלח עליהן:
רבי ירמיה בעי. לענין מאי קאמר רבי יוחנן דתורה הן אצל תרומה אם לשרוף עליהן את התרומה הא קי''ל אפילו על ספק דבריהן שורפין כדתנן פ''ד דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה ספק בית הפרס וספק ארץ העמים כו' ומכ''ש סככות ופרעות דספק דאורייתא הוו:
אם ללקות. האי אם כמו אלא כלומר דודאי ללקות קאמר אם אכל תרומה בטומאת הגוף שנטמא בסככות ופרעות לוקה וכן נמי אם נכנס למקדש דחד דינא אית להו:
ופליג על רבי ירמיה. דמפרש דברי רבי יוחנן ללקות והא תנינן במתני' דלקמן כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש וכן נמי אין לוקה עליה בתרומה:
36b מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בְּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בָתֵּי דִּינִין חֲלוּקִין. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. רְבִיעִית דָּם רוֹבַע עֲצָמוֹת. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. חֲצִי לוֹג דָּם חֲצִי לוֹג עֲצָמוֹת. לִנְזִירוּת וּלְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִדְרָשׁ אָֽמְרוּהָ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.
Traduction
La Mishna dit ensuite que le Nazir devient impur en présence d’une demi-mesure d’ossements et d’autant de sang (réunis): c’est l’avis de Eléazar b. Azaria, car on a enseigné (244)Tossefta, ibid., ch. 5. que R. Eléazar dit: En principe, les tribunaux étaient divisés sur cette question, et selon les uns on avait décidé qu’un quart de mesure, soit de sang, soit d’ossement, constitue l’interdit pour toutes sortes de consécrations, qu’il s’agisse de celle du Nazir, ou de celle du cohen qui devra manger de l’oblation, ou d’autre saintetés; selon d’autres, la demi-mesure constitue l’interdit en ce cas; mais les collèges suivants on décidé que le quart de la dite mesure constitue l’interdit à l’égard du cohen qui devra consommer de l’oblation ou des saintetés, et la demi-mesure sera interdite au Nazir comme à tous les autres qui se présentent au Temple (et doivent être purs). R. Jacob b. Idi ajoute au nom de Simon: c’est une tradition apprise de la bouche des prophètes Hagaï et Malakhi, que, pour le Naziréat, la demi-mesure constitue l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
מקצתן אומרים רביעית דם רובע עצמות. לכל בין לשיהא הנזיר מגלח עליהן בין לתרומה ולטומאת מקדש ומקצתן אומרים חצי וכו' לכל ולפיכך הכריעו במתני' לנזירות חצי לוג דם וחצי קב עצמות ולטומאת מקדש וקדשיו ברביעית כדמסיים התם ב''ד שאחריהן אמרו רביעית דם ורובע עצמות לתרומה ולקדשים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר ולמקדש וכך צריד לגרום הכא:
מדרש אמרוה. כך קבלו מפי המדרש והשמועה מפי חגי זכריה ומלאכי דחצי לוג דם וחצי קב עצמות השיעור לנזירות ולאו הכרעת אחרונים היא:
Nazir
Daf 37a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רוֹבְדֵי אִילָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָדוֹ אַחַת 37a בְּצַד זוֹ וְיָדוֹ אַחַת בְּרוֹבָד אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם חוֹצֵץ הוּא בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה יָחוֹץ בִּפְנֵי טַהֲרָה. אִם אֵינוֹ חוֹצֵץ הוּא בִּפְנֵי טוּמְאָה אַל יָחוֹץ בִּפְנֵי טַהֲרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת בַּבַּיִת וְהַנָּזִיר תַּחַת הַמִּיטָּה נָזִיר מְגַלֵּחַ. כָּל שֶׁכֵּן הַמֵּת תַּחַת הַמִּיטָּה וְהַנָּזִיר בַּבַּיִת אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת וְהַנָּזִיר תַּחַת כַּרְעֵי הַמִּיטָּה תַּחַת מֵעֵי הַגָּמָל תַּחַת מֵעֵי הַמַּשְׁקוֹף תַּחַת מֶלְתָּרִיּוֹת אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְלֹא כָל דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לְהָגֶן. שָׁמַע חִזְקִיָּה וְאָמַר. טִהֲרוּ מֵתִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמֵּת בַּבַּיִת וְהַנָּזִיר בִּטְרִיקְלִין נָזִיר מְגַלֵּחַ. כָּל שֶׁכֵּן הַמֵּת בִּטְרִיקְלִין וְהַנָּזִיר בַּבַּיִת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי. אִם אֹהֶל לָחוֹץ יְהֵא אֹהֶל לְהַמְּשִׁךְ. אִם אֵינוֹ אֹהֶל לְהַמְשִׁיךְ תִּיפְקַּע טוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טוּמְאָה מֵחֲצִי כוֹתֶל וּלְחוּץ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָה. טוּמְאָה טְמוּנָה בַקַּרְקַע שֶׁלַּבַּיִת נָזִיר מְגַלֵּחַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה. רוֹב בִּנְייָנוֹ וְרוֹב מִנְייָנוֹ שֶׁלְּמֵת אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.
Traduction
R. Yohanan dit: le Nazir est tenu aussi de se raser (de recommencer la période d’abstinence interrompue) s’il a contracté une impureté par le séjour sous le branchage touffu d’un espace de quatre palmes carrés (249)Un tel espace constitue une tente, propageant l'impureté.. R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: lorsque le Nazir se tient en ayant une main (ou un coté) sous le dit abri contenant l’impureté, et l’autre main placée au dessus, il ne sera pas tenu de se raser (d’interrompre la période et la reprendre plus tard). R. Yossé objecta contre cette opinion: Si le dit abri constitue une tente au point de vue de l’impureté, cette dernière devrait être réelle, même en n’y étant que par un côté? Si au contraire le dit abri n’englobe pas complètement l’impureté parce qu’on n’est pas en entier au dessous, il ne devrait pas non plus former séparation et ne pas épargner l’impureté au-delà? R. Yohanan répond (par analogie): Si le mort est à la maison, et le Nazir sous un lit, le Nazir est tenu de se raser; à plus forte raison est-il tenu de se raser lorsqu’il se trouve dans la maison, et le mort est sous le lit. R. Yohanan dit: Si un mort et le Nazir se trouvent abrités ensemble sous le même lit (constituant une tente au-dessus de l’impureté), ou s’ils sont ensemble sous le large ventre d’un chameau, ou sous les parois du seuil de la maison, ou sous le porcher d’entrée, melaqra, le Nazir ne sera pas considéré comme impur ni tenu de se raser (pour renouveler sa période d’abstinence), pas plus qu’il n’y a propagation d’impureté sous aucun abri servant seulement à protéger contre le dehors (sans être clos). Lorsque Hiskia l’entendit, il s’écria: ''autant dire que l’on déclare purs les morts'' (selon lui, ce sont de vraies tentes, avec leurs conséquences légales). – R. Yohanan dit: Si le mort est dans la maison et le Nazir est dans la pièce d’intérieur (triclinium), le Nazir devra se raser (se considérer comme devenu impur en se trouvant sur le lieu de passage de l’impureté), et à plus forte raison y sera-t-il contraint si le mort est dans la pièce d’intérieur et lui Nazir est dans la maison. R. Mena objecta (contre cet a fortiori de R. Yohanan): Si la pièce d’intérieur formant enclos sur l’impureté laisse échapper l’impureté au dehors, admettra-t-on aussi qu’elle attirera à elle l’impureté sise dans le reste de la maison? Donc, on a parlé d’a fortiori parce que dans la première hypothèse on ne suppose pas l’absorption de l’impureté par la pièce d’intérieur, attirée du reste de la maison; est-ce à dire alors que l’impureté a disparu, et pourquoi imposer au Nazir de recommencer la période d’abstinence? Il s’agit, dit R. Yohanan, du cas où l’impureté se trouve dans la partie d’un mur tourné vers l’extérieur de la maison et dont l’autre moitié est sise à l’intérieur (250)V. (Ohalot 6, 3)., de sorte que la maison n’est pas en contact d’impureté; le Nazir qui se trouve placé au dessus de ce mur, quoiqu’au dehors, sera tenu pour impur et devra se faire raser (pour renouveler la période d’abstinence). R. Yoshia dit (251)Ci-après, 9, 2, fin.: Si une impureté se trouve enfouie dans le sol de la maison qu’habite un Nazir, celui-ci sera tenu pour impur et devra se raser (pour renouveler la période). R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Oshia: Si même la majeure partie du corps et le plus grand nombre des membres d’un mort se trouvent dans une maison (sans constituer, à l’état décomposé, la mesure prescrite), le Nazir ne deviendra pas impur à leur contact et ne sera pas tenu de se raser.
Pnei Moshe non traduit
רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ד'. ומאהילין על הטומאה הנזיר מגלח עליהן דהאי אהל מעליא הוי:
ידו אחת בצד זו וידו אחת ברובד אין הנזיר מגלח. כלומר אם הטומאה תחת הרובד והנזיר עומד בחוץ והיינו דקאמר ידו אחת בצד זו' שאינו עומד תחת הרובד ואין הרובד מאהיל עליו אלא שידו אחת מלמעלה ברובד אינו מגלח עליו דמכיון דרחב ארבעה טפחים חזק ובריא הוא וחוצץ בפני הטומאה:
רבי יוסי בעי. עלה דרבי יוחנן אם חוצץ הוא בפני הטומאה יחוץ בפני טהרה ה''פ למאי דתנן בפ''ו דאהלות אדם וכלים נעשין אהלין לטמא אבל לא לטהר אהל הנסמך ע''י אדם וכלים לחשב אהל לטמא הכלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה כאלו נתונים באהל המת אבל לא לטהר שאם הכלים ע''ג האהל טמאין דהואיל והוא נסמך ע''י אדם או ע''י כלים אע''פ שאין ראוים לקבל טומאה הן כדאמרינן שם שאפילו הנדבך שהוא האהל נתון ע''ג כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינם חוצצים בפני הטומאה ורבי אליעזר מטהר בתרווייהו דסבר נעשין אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והיינו דמקשה רבי יוסי על דברי רבי יוחנן דס''ל דהרובד נעשה אהל להביא את הטומאה כדקאמר לעיל הנזיר מגלח והכא הוא אמר שאם ידו אחת ברובד אינו מגלח לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה וממ''נ אם הוא אהל לחוץ בפני הטומאה יחוץ נמי בפני טהרה כדברי ר''א דקס''ד דרבי יוסי שזה הרובד כאהל הנסמך ע''י אדם הוא מדקאמר ידו אחת ברובד ואם הוא אינו חוצץ בפני הטומאה אל יחוץ בפני טהרה כלומר ואם כדברי ת''ק דהתם ואינו חוצץ בפני הטהרה שהרי נעשה אהל לטמא א''כ אל יחוץ נמי בפני הטומאה ואפילו ידו מלמעלה ע''ג רובד הוא טמא שאינו חוצץ בפני הטומאה והלשון הפוך הוא והכי מיתפרשא אם הוא שאינו חוצץ בפני הטומאה אז שפיר הוי שאל יחוץ בפני הטהרה:
המת בבית והנזיר תחת המטה. מביא את הטומאה תחת המטה והנזיר מגלח ובשיש פותח טפח תחת המטה מיירי:
כל שכן המת תחת המטה והנזיר בבית שהנזיר מגלח גרסינן. וכדתנן פ''ד דאהלות ובכמה מקומות שדרך הטומאה לצאת מן הבית דרך הפתח לחוץ ואין דרכה להכנס ואם הטומאה בבית והנזיר תחת המטה טמא הוא מכ''ש כשהטומאה תחת המטה והנזיר בבית שדרך הטומאה לצאת:
המת והנזיר תחת כרעי המטה. שכרעי המטה מאהילין על הנזיר ועל הטומאה או תחת מעי הגמל שהוא רחב ומגין הוא או תחת מעי השקוף תחת רוחב השקוף שבבית או תחת מלתריות עצים המצוירים ועשוים כמין כיפה לנוי ולהגן אין הנזיר מגלח דקסבר רבי יוחנן כל אלו שנעשים להגן אינם חשובים אהלים להביא את הטומאה:
טהרו מתים. בתמיה שטהרת כל טומאת אהל בטומאת מת דקסבר כאהלים חשובין הן:
והנזיר בטריקלין. בחדר שלפנים מן הבית הנזיר מגלח וכ''ש כשהמת בטריקלין והנזיר בבית כדפרישית טעמא לעיל שדרך הטומאה לצאת:
רבי מנא בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן כל שכן הוא דמתמה דמשמע דיותר מסתב' לומר שהטריקלין חשוב אהל להביא הטומאה לחוץ כשהטומאה בתוכו מלהמשיך הטומאה לתוכו כשהטומאה בתוך הבית והיינו דמקשי אם אהל לחוץ אם הטריקלין הוי אהל להביא את הטומא' לחוץ יהא אהל להמשיך הטומאה אצלה כשהיא בתוך הבית דמאי שנא ואמאי קאמרת דבזה כ''ש הוא:
אם אינו אהל להמשיך. הטומאה אצלה וכלומר דמשום הכי קאמר כ''ש בסיפא דברישא שהטימאה בתוך הבית לא הוי הטרקלין אהל להמשיך הטומאה לפי שאין דרך הטומאה להכנס א''כ קשיא תיפקע טומאה דאמאי באמת קאמרת בהא הנזיר מגלח הרי אין דרך הטומאה להכנס:
טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח. בשהנזיר עומד מלמעלה מיירי כדתנן פ''ו דאהלות כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר שצדו אחד לאויר העולם וצדו אחד משמש לבית והטומאה בכותל אם היא מחציו כותל ולפנים הבית טמא דהוי כאילו הטומאה בתוך הבית והעומד מלמעלן טהור דלאו כטומאה רצוצה חשובה דקי''ל טומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה והא לאו טומאה רצוצה היא דכמונחת בתוך הבית חשבינן לה ואם הטומאה מחצי כותל ולחוץ לא הוי כמונח' בתוך הבית והבית טהור והעומד מלמעלן טמא דכיון דלאו מונחת באהל היא הוי לה טומאה רצוצה ובוקעת ועולה עד לרקיע וקמ''ל רבי יוחנן דהנזיר מגלח אף על הטומאה רצוצה:
טומאה טמונה. בקרקעיתו של בית נזיר מגלח עליה דקי''ל אין חציצה לטומאה כדתנן פ' ט''ו דאהלות בית שחצצו בנסרים כו' טומאה בחצץ כלים שבבית טמאין כמו בכלי חרס המוקף צמיד פתיל דקי''ל צמיד פתיל לטהרה שאם הטומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואין צמיד פתיל לטומאה שאם הטומאה בתוכו אין מציל מלטמא את הבית:
רוב בנינו. שתי שוקים וירך אחד ורוב מנינו קכ''ה אברים אם אין בהן רובע הקב אין הנזיר מגלח אפי' על מגען ועל משאן:
בֶּאֱמֶת. דְּאָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ. בֶּאֱמֶת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
Traduction
En vérité il est dit, etc.'' (selon les termes de notre Mishna): c’est conforme à ce que dit R. Eliézer (252)Cf. p. ex. J., (Terumot 2, 1)., qu’en tous lieux où l’on emploie l’expression ''en vérité'', on a en vue une doctrine qui remonte par tradition à Moïse sur le Sinaï.
Pnei Moshe non traduit
באמת. הא דקתני במתני' כדרבי אליעזר הוא דאמר בפ''ק דתרומות כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source